ואנונו נ' קפה ויולה בע"מ

פסק דין

לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים הפרשי שכר ותשלומים אחרים בגין תקופת בגין תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת וסיומה.

העובדות המוסכמות וטענות הצדדים:

הנתבעת הנה חברה פרטית הרשומה בישראל, ועיסוקה בהפעלת מסעדה בגבעתיים בשם "קפה ויולה" (להלן: "המסעדה").

התובע עבד במסעדה כטבח החל מיום 1.5.10 ועד יום 15.5.11.

התובע פוטר מעבודתו בנתבעת ובין הצדדים אין מחלוקת בדבר זכותו לפיצויי פיטורים, לפדיון חופשה ולדמי הבראה. על אף האמור התשלום בגין הזכויות הללו לא התבצע עד היום, בנסיבות שלגביהן קיימת מחלוקת בין הצדדים.

לטענת התובע, פרט לזכות לפיצויי פיטורים, לפדיון חופשה ולדמי הבראה, הוא זכאי לסכומים נוספים בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת. כך, לטענת התובע, בתקופת עבודתו לא שולם לו תגמול על פי חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א – 1951, לא שולמו דמי חגים ולא בוצעה הפרשה לקרן פנסיה. עוד טוען התובע, כי הוא זכאי לפיצוי בגין תקופות "השעיה" שהוטלו עליו על ידי הנתבעת על רקע בעיות משמעת, ובגין פיטוריו שלא כדין ובלא שימוע, וכן הוא תובע פיצויי בגין הלנת פיצויי פיטורים.

לטענת הנתבעת הוסכם עם התובע כי ישולם לו "שכר כולל" ולפיכך אין הוא זכאי לתשלום בגין שעות נוספות, עוד טוענת הנתבעת כי התובע מבסס את תביעתו לשעות נוספות על רישומים שאינם משקפים את שעות עבודתו בפועל. לטענת המשיבה, בסמוך לאחר סיום עבודתו הוצע לתובע תשלום עבור פיצוי פיטורים, פדיון חופשה והבראה אלא שהוא סירב לקבלו.

התובע העיד בעצמו. כן העידו מטעמו: מר טל שי אשר שימש כמנהל המסעדה בחלק מהזמנים הרלוונטיים לתביעה (עד לחודש אפריל 2011) (להלן: "מר שי"); מר אופיר שלום שעבד כטבח במסעדה בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "מר שלום").

מטעם הנתבעת העידו: גב' ויולה גורן- מנהלת הנתבעת (להלן: "גב' גורן"). כן העיד מטעם הנתבעת: מר גרמן רייטרמן אשר עבד במסעדה כמנהל משמרת בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "מר רייטרמן").

להלן נדון ברכיבי התביעה אחד לאחד.

הפרשי שכר בגין גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית:

אין חולק, כי הוסכם בין הצדדים כי ישולם לתובע שכר בסך 30 ₪ לשעה נטו. בהתאם להסכמת הצדדים, שכר שעתי זה לא השתנה גם כאשר נדרש התובע לעבוד בשעות נוספות וביום המנוחה השבועי. למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת לא שילמה לתובע גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, בהתאם לקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה" או "החוק").

התובע צירף לתצהירו דו"ח נוכחות שהופק ממחשב הנתבעת, וכן צירף טבלאות המחלקות את שעות העבודה שבדו"ח לשעות בסיס, שעות נוספות ושעות שבת וכן צירף לתביעה הדמייה של תלושי שכר המפרטים את השכר החודשי לו היה זכאי על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. התובע השווה את השכר ששולם לו בפועל לשכר לו היה זכאי על פי הוראות החוק בתקופת עבודתו, ומצא כי הוא זכאי להפרשי שכר בסך 12,514 ₪.

הנתבעת איננה חולקת על הצד החשבוני שבטענת התובע, אלא שלדידה דין התביעה להפרשי שכר להדחות משני טעמים.

האחד, כי סוכם עם התובע על שכר שעתי גלובלי בסך 30 ₪ לשעה נטו, הכולל את כל הזכויות הכספיות להם זכאי התובע, ולפיכך אין הוא זכאי לתגמול נוסף על פי החוק.

השני, כי התביעה נסמכת על דו"ח נוכחות שאיננו משקף את שעות עבודתו של התובע בפועל. לטענתה, בוצעו תיקונים בדיעבד מעת לעת בשעון הנוכחות, באופן שגרם למצב בו אין התאמה בין השעות שעבד התובע בפועל לבין השעות המופיעות בדו"חות הנוכחות.

כפי שנפרט להלן, אין בידינו לקבל את טענות הנתבעת.

לעניין טענת הנתבעת בדבר סיכום עם התובע על שכר גלובלי, הכולל את כל זכויותיו יש להזכיר כי סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") קובע בבירור כי עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום שעות נוספות, רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד. להלן האמור בסעיף:

"עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, הכולל דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, התשי"א 1951- רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לעניין זה על ידי שר העבודה והרווחה".